25 אוקטובר 2010
הדרת השונה
חשוב לבחון את המניעים הניסתרים מאחורי כל מסע הכפשה המתברר תמיד כמסע צבוע לניגוח מתנגדים פוליטים אשר אנו שלא בטובתנו נותנים לו יד. המדובר הוא במסע הדמוניזציה כנגד המגזר הדתי-חרדי במדינת ישראל המובל בידי גורמים מעונינים וניתמך בידי קיצרי הראות בנינו.
התומכים בהכפשה משמשים אידיוטים מועילים, כמריונטות בידי התקשורת העוינת כמו גם האקדמיה ומערכת המשפט המקדמים את רעיון "מדינת כל אזרחיה" דהיינו, שילטון פלשתיני כולל מכל וכל ממזרח וממערב לירדן.
החוק המוצע להענקת תמיכות לאברכי כוללים איננו "חוק עוקף בג"ץ" אלא הינו בדיוק ההפך, חוק הממלא אחר הוראת הבג"ץ לאמור כי על המדינה להסדיר בחקיקת כנסת עד ינואר 2011 את נושא התמיכות לאברכי הישיבות. כמובן שהנושא אינו מבלבל את התקשורת העוינת אשר כדרכה בחול, גם במחיר שקר בוטה, תצא מגדרה להכפיש ולהטיל רפש על המגזר הדתי וכבונוס גם להיפרע מממשלת נתניהו.
רבים בינינו אינם מסוגלים להפריד יותר בין הסתה, אשר תוצאתה הוא שטיפת מוח, למציאות. במוחנו ניתקבעה קונספציה, המוזנת ומתודלקת השכם והערב מזה עשרות שנים רבות על ידי תקשורת שוטמת ובעידודן של אקדמיה ומערכת משפט מתאנפות, כי כל שקשור בדת, בדתים ובחרדים הינו "מוקצה מחמת מיאוס".
אין זה סוד כי סקטור המיעוט השמאלני משיחי, אלו אנשי "מדינת כל אזרחיה", רואה בציבור הדתי ובפרט בדת היהודית סכנה קיומית להמשך שילטונו על מדינת ישראל. הטקטיקה בה הינו נוקט הינה ניבזית ושיקרית אשר שורשיה נעוצים במרכז אירופה של מחציתה הראשונה של המאה העשרים. הללו מעלים על נס קבוצה שולית אנטי-ישראלית מובהקת (כאנשי נטורי קרתא ומשובטיהם) ומשתמשים בדוגמתם על מנת להכפיש את כלל הציבור הדתי שאין לו כל חלק עם אותה קבוצת חרדים קיקיונית מטורפת והינו יותר ציוני ממרבית החילונים בינינו.
להתעלם ולטעון כי אין בעיתיות עם דרכה של מדינת ישראל, למצער מהפן התקציבי, באשר לתמיכות האברכים והישיבות בלא שנאזן את התמונה עם הנטל אשר מושת על המגזר החילוני עקב כך, יעשה אי-צדק עם המגזר החילוני.
אך בה במדה, התעלמותו של המגזר החילוני מתרומתו של המגזר הדתי לרוחה, צביונה ועתידה של מדינת ישראל מהפן האידאולוגי, יהודי וציוני, כמדינת הלאום היהודי, עושה במדה שווה אי-צדק עם המגזר הדתי.
אמנם קיים גרעין של אמת בחוסר הנחת של חילונים באשר למגזר הדתי אך המדובר באמת חלקית בלבד. כידוע, "חצי אמת גרועה משקר" ועל כך ניבנים ה"חרדופונים" המקצועים בתקשורת בבואם לקנות , בקלות מפתיעה יש לציין, את דעתנו ולהטותה כנגד המגזר הדתי. כמובן כי התקשורת קונה את אלו אשר מוחם הינו הנוח ביותר ללישה, אלו אשר דעותיהם הפוליטיות באשר למציאות הינן הנוחות ביותר להטיה והסתה. וצהצד השני, חייב המגזר הדתי לחדול מלהצביע על אפסותו וריקנותו של המגזר החילוני באשר נכון להיום תרומתו של מגזר זה לקיומה של מדינת ישראל (על המגזר הדתי בה) ולכלכלת המדינה (שוב על המגזר הדתי בה) הינה המכרעת. הכפשה כמו גם הערכה הדדית הינה דרך דו-סיטרית.
תשלומי התמיכות לאברכי הישיבות מגיעים ל – 121 מיליון שקלים בשנה בעוד שהתמיכות לסטודנטים במגזר החילוני מגיעות ל- 450 מליון שקלים בשנה. אכן קיימים יותר סטודנטים חילונים מאשר אברכי ישיבות אך מספר זה אינו מגיע ליחס של 1:4 בהקף התמיכה הממשלתית הקיים לטובת המגזר החילוני. אך זה הינו אך קצה הקרחון. מימון המדינה לאוניברסיטאות (החילוניות במהותן) מגיע למילירדי שקלים נוספים מכיסו של האזרח. אכן, מימון זה נחוץ ומבורך אך באם אנו מתעלמים ממנו בבואנו להשוות בין המגזרים הרינו חוטאים קשות לאמת.
רבנים המלמדים בישיבות ובכוללים משתכרים סכומים זעומים, ממש מצחיקים בהשוואה למשכורות המנופחות, המפלצתיות המשולמות (על חשבון הציבור כמובן), למרצים חילונים באוניברסיטאות. במדה ולא היו הישיבות והכוללים דואגים לתרומות באמצעיהם הדלים שלהם הרי שלא היו כלל מתקיימים. רק להשוואה, הכשרתו של רב מלמד מחייבת כפול ומשולש זמן לימוד והכשרה מאשר הכשרתו של מרצה באוניברסיטה חילונית.
אין ספק כי המגזר הדתי מופלה אוביקטיבית בכל האמור להשכלה גבוהה (תורנית) לעומת המגזר החילוני, אך כל ספירת המעות הזו הינה מיותרת לנוכח המהות וזו הינה הצורך בהכרתו של המגזר החילוני בחיוניות החינוך התורני לקיומה וחוסנה של ישראל. משזה יבוא הרי ההתחשבנות הקטנוטנית הזו תגיע לקיצה.
וכאן עלינו להתחיל לדבר מהות. בתוך עשור עד שני עשורים מהיום יהווה המגזר הדתי את התורם בגוף ובנפש, העיקרי והמכריע לכח הלוחם והמפקד של צה"ל. במשתמע, בתוך זמן זה יאלץ המגזר החילוני להכיר בעובדה כי הינו חייב קיומו הערכי והפיזי למגזר הדתי. דהיינו, הגלגל עומד להתהפך ומוטב כי נפנים זאת.
בהתאמה, בתוך כשנים עד שלשה עשורים תשתווה ואפשר כי אף תעלה תרומת המגזר הדתי לכלכת ישראל על תרומתו של המגזר החילוני. לא נעים אך זה אשר עומד לקרות. ואז מה? האם המגזר הדתי יחל להכפיש את הציבור החילוני כפי הקורה בהיפוכו כיום? קרוב לוודאי כי לא כך יקרה, המגזר הדתי של העתיד ינסה לקרב לבבות. זהו כניראה ההבדל בין מתיוונים ליהודים.
חוכמת הדורות גורסת כי "האמת חייבת להראות ולא רק להעשות" ומכאן, אין זה די כי האברכים בכוללים ישמרו את גחלת היהדות. בתוך עמם הם יושבים וממנו מבקשים הם תמיכתם ומכאן על המגזר הדתי להפנים כי אלו אשר אינם פונים למסלול צבאי, ואלו רבים כיום מספור, חייבים לפנות למסלול של שרות לאומי אם מטעם המדינה ואם ביוזמת המגזר עצמו, אפילו ללא סיוע המדינה.
הדת היהודית אוסרת מיסיונריות אך תומכת בחיזוק האמונה באל ובמוסר היהדות בין יהודים ממילא. ומכאן אין כל פסול, אפילו ברכה בכך שאברכים יראי שמים יצאו לעזור ליהודים טובים, יהודים חילונים בעלי אוריאנטציה יהודית וציונית, להתחזק באמונה היהודית או למצער להכירה טוב יותר. זו הינה בהחלט מטרה ראויה כשרות לאומי עבור עם ישראל.
היתרונות הנילווים לכך הינם עצומים. בעזרת אותו שרות לאומי יחזקו האברכים את ידיעת השפה העיברית הלוקה בין ציבורים נירחבים בינינו ההופכים אט אט לעילגים. ידיעת הארץ דרך עדויות התנ"ך ומראי המקומות הנילווים אליו בשטחי ארץ ישראל גם הוא שרות ניפלא לעם.
במשתמע, בשרתם שרות לאומי-חינוכי, יחזקו האברכים את זיקתם של חלקים בעם אשר הסיבות לישיבתנו דווקא בארץ ישראל התרופפו אנושות בעשורים האחרונים. ואולי החשוב מכל, שרות לאומי לאברכים יוריד במהרה את מפלס השינאה ואי ההבנה השורר בין המגזרים השונים. אלה גם אלו יופתעו אולי להיווכח כי אין כל "קרנים גדלות על מיצחם" של האחרים. אלה גם אלו הינם דומים ביותר ברבדים העמוקים האחד לשני.
על מנת לראות הדברים בפריזמה נאותה הרי שעלינו לצאת מבין עצי היער ולראות ממעוף הציפור את היער כולו, את כלל המעטפת.
רבות מדובר על היותה של ישראל (או הצורך בהיותה), אור לגויים. אך אנו מתעלמים בצורך של מדינת ישראל להיות ראש וראשון אור ליהודים. ההתבוללות בארה"ב לדוגמא מגיע כבר לממדים של כ- 60% , העם היהודי הולך ומצטמק ומאבד מבניו בקצב ההולך וגובר. אם אך לפני עשור נהוג היה למנות מספרנו באזור ה- 15 מליון יהודים בעולם, הרי כיום מונה העם היהודי כ- 13 מיליונים בלבד והמגמה המדאיגה נימשכת.
מדינת ישראל חייבת לשמש ליהודי העולם כעמוד-האש היהודי המחבר בית דת ללאום המגולמים בעם היהודי היושב בציון. באם נידחה את המגזר היהודי בינינו בישראל ונאבד יהודים כה רבים להתבוללות בתפוצות הרי שסיכויי קיומנו כעם-עולם אינם מזהירים. לאור האמור, מקבלת תמיכתנו במגזר היהודי, בכוללים ובאברכים משמעות חדשה, שהרי, עם כל הכבוד למגזר החילוני, לא עליו תישען יהדותו של העם הזה וסיכויי קיומו כעם עולם.
עלינו להכיר בכך כי יהדותו של עמנו וייחודו הדתי והלאומי נישענים בסופו של יום על המגזר הדתי ביננו ולכן עלינו לטפחו ולשמרו ולעודדו. חבל כי עם חלוף השנים, את אשר הבינו היטב האבות המיסדים של מדינת ישראל, אין אנו בדורות הבאים מבינים ומפנימים לעומקו של ענין. כמובן שאל לנו לסמוך על אותם אנשי תקשורת ואקדמיה העושים ימים כלילות לחיסול הזהות היהודית בתוכנו ממניעים "אוניברסלים", "ליברלים" קומוניסטים ושאר ירקות מעופשים אחרים, לא מהם נילמד, נעשה ונישמע בכל האמור לזהותנו היהודית.
יהדות ארה"ב מממנת משך שנים את מדינת ישראל מפאת שרואה בה את הציר המרכזי עבור יהדות העולם. כך גם אנו, הציר המרכזי של הוויתנו היהודית, הינו המגזר הדתי ובו עלינו לתמוך (ולא תמיד בממון).
קשה לקבל את ההסתה הנחרצת כנגד המגזר הדתי. ומנגד, מגזרים חילונים מובלים באף, מחצרצים השכם והערב על שניגזר עלינו לחיות עם הערבים הישראלים ומכאן שעלינו להיות סובלנים כלפיהם לקרבם ולחבקם גם אם ברור לכל בר-בי-רב כי לכשיסתיע בידם יקומו הם כאיש אחד וישחטונו לפי חרב. מהומות אוקטובר 2000 במגזר הערבי היו רק הקדימון לאשר יתרחש בעתיד.
מזעזע לחשוב כי אין לנו בעיה עם תשלומי ביטוח לאומי למגזר הערבי העולים פי שנים ומחצה על חלקם היחסי באוכלוסית ישראל (מונים כ – 20% ומקבלים כ – 50% תשלומי ביטוח לאומי וזהו רק קצה המזלג של ההטבות העצומות, הבילתי מידתיות, למגזר הערבי), כאשר תרומתם לכלכלה הלאומית במקרה הטוב הינה שלילית (מרביתם המכריעה אינו משלם מיסים כענין שבשגרה), בעוד אשר אנו מתחשבנים עם אחינו היהודים הדתים על כל גרוש ואגורה מחוקה.
ואם במגזר הערבי עסקינן, מדוע שלא נצביע על שוטמי ישראל באקדמיה הישראלית אשר עמלים יומם וליל להחריב את ישראל תוך שמשוטטים ללא לאות להעצים את הכפשת והחרמת ישראל בעולם, בעודם נהנים מכספי ציבור ללא הגבלה (בנוסף לכספי אתנן "הקרן לישראל חדשה"). לאלו אנו שותקים. אך כאשר רב או סתם חרדי, רחמנא ליצלן, מכריזים דבר שאינו לטעמנו מיד אנו מכפישים את כלל הציבור הזה. גזענות קוראים להתנהלות כהתנהלותנו. המהדרין וודאי יכנו זאת אוטו-אנטישמיות ויצדקו.
ראו גם ראו את סגן שר הביטחון המכריז בנחרצות כי: "לא ניתן לזה להמשיך. מי שלא משרת בצה"ל לא ראוי לכסף". כניראה שכחו לספר למתן וילנאי כי כ- 35% גברים, חייבי גיוס, עשרות אלפים משתמטים מצה"ל ואלו, הפלא ופלא גודשים את אוניברסיטאות ישראל (נו, יש להם זמן לכך) ונהנים מכל שמנה וטובה של מדינת ישראל בצורת מלגות וכדומה. אז מה סגן השר וילנאי, שמא נפסיק גם להם את התמיכות?
יותר ויותר עולה כי בעתיד הלא רחוק הבסיס הדמוגרפי היהודי והאמוני בארץ ישראל יהיה יהודי דתי ולא חילוני ווודאי שלא חילוני-מתיוון. כל שאינו רואה את העתיד לבוא טומן ראשו בחול. מאידך-גיסא, הציבור החילוני חותר לחופש הדת והקטנת מעורבות הדת בחייו. מנהיגי היהדות הדתית חייבים לקחת שאיפות אלו בחשבון ולהמנע מחקיקה דתית המכוונת למעורבות גדולה ובילתי מידתית בחיי אזרחי ישראל אשר אינם מעונינים בה. כל פעולות של כפיה דתית על חילונים וכפיה חילונית על דתיים חייבות להיפסק. שהרי כבר נאמר "צדיק באמונתו יחיה".
לפני שאנו מחפשים יחסי שכנות טובה עם שוטמינו ביום פקודה דהיינו, ערביי ישראל, חובה עלינו ראש וראשון להגיע להבנה ולפיוס פנימי עם בני עמנו בתוכנו. כמובן שחובה זו מוטלת במידה שווה על שני הצדדים, החילוני והדתי. לקופצים מעורם למראה הכתוב נעיר כי אנו מודעים לעובדה כי קיים ציבור ערבי, הנימצא במיעוט, המעונין בהשתלבות במדינה יהודית. איננו מכוונים אליהם. מכוונים אנו לרוב המיליטנטי האיסלמיסטי הלאומני פלשתיני אשר כל מרצו מכוון להשליט את השלטון הפלשתיני וחוקי השריעה האיסלמיסטים על מדינת ישראל.
לכן, לא נושא ההקצבות לאברכים עומד כאן לדיון ובמחלוקת אלא כל נושא הוויתנו היהודית הוא המוטל על הכף וכל דיון "חנות המכולת" הזו בא לכסות על המהות והיא קיומנו כעם יהודי בארצו המשמש אור לגויים אך בפרט לכל יהודי באשר הוא.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
